הרופאה אמרה לי להתחיל פילאטיס

המידע בפוסט זה מבוסס על ניסיוני האישי והמקצועי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי, פיזיותרפי או כל ייעוץ מקצועי אחר. בכל שאלה או מגבלה רפואית - יש להתייעץ עם הרופא/ה או איש המקצוע המטפל.

לא פעם ולא פעמיים אני שומעת ממתאמנות ומתאמנים משפטים כמו "הרופאה אמרה לי רק פילאטיס מכשירים", "הרופא אמר רק מזרון", או "רק יוגה, שום דבר אחר". ומצד אחד - אני ממש שמחה לשמוע את זה. יש עלייה מדהימה במודעות לחשיבות של תנועה ופעילות גופנית. הרפואה מבינה יותר ויותר שלצד טיפול תרופתי, חשוב גם להזיז את הגוף ולהימנע ממנוחה ממושכת שבעצם רק מגבירה כאבים.

אבל כשאני שומעת שרופא לא מאשר סוג מסוים של אימון, אני תמיד סקרנית לדעת מה עומד מאחורי ההנחיה. וכמעט תמיד אני מבקשת מהמתאמן לחבר אותי לאיש המקצוע שנתן לו את ההנחיה הזו, כדי שנדבר ביחד.

וברוב המקרים אני מגלה משהו מעניין: הבעיה כמעט אף פעם לא באמת בפילאטיס מכשירים, או ביוגה באופן כללי. הבעיה היא בתרגילים ספציפיים שאסורים לאותו מתאמן. ברגע שאני יושבת עם איש המקצוע הרלוונטי ועוברים ביחד על המגבלות של המתאמן, מתגלה עולם שלם של תרגילים שהוא לא רק יכול לבצע, אלא ממש רצוי שיבצע.

אז למה בכל זאת אומרים "רק סוג אחד"?

חלק מהעניין הוא סטיגמה. במיוחד היום, כשהשוק התרחב מאוד וכמות הסטודיואים גדלה משבוע לשבוע - וביחד איתה, גם כמות המדריכים הפחות מקצועיים. מתאמנים רבים נפצעים ממכשירי הפילאטיס בעקבות הנחיה לא נכונה, או שיעורים בקבוצות גדולות מדי שבהן אין באמת אפשרות לשים לב לכל אחד. אז אני לגמרי מבינה רופא שראה מטופלים שנפצעו ממיטת הפילאטיס, ולכן אומר "רק מזרון".

וכנ"ל בכיוון ההפוך - יש סטיגמה שיוגה זה תמיד רגוע, "רק מתיחות". בפועל, שיעור יוגה יכול להיות מסוכן לא פחות (ולפעמים יותר) משיעור פילאטיס מכשירים, בטח אם מדובר בקבוצה גדולה ברמה מתקדמת.

מה שבאמת קובע הוא לא סוג האימון. זה איפה מתאמנים, מי המדריכה שמעבירה את השיעור, כמה מתאמנים יש בשיעור, ואם השיעור באמת מותאם למצב הגופני שלכם.

אז איך תדעו שהסטודיו נכון לכם?

כמה שאלות שכדאי תמיד לשאול לפני שמתחילים:

• כמה מתאמנים יש בשיעור?

• מה ההכשרה שעברה המדריכה?

• האם יש לה ניסיון עם המצב הרפואי הספציפי שלכם?

• האם תקבלו וריאציות והתאמות אישיות במהלך השיעור?

הסיפור שלי

ואם כבר מדברות על זה - אספר לכם סיפור אישי. כשנכנסתי להיריון סבלתי בהתחלה מדימומים, והרופא המלווה שלי אמר לי שאסור לי להתאמן. עצרתי אותו ושאלתי - מה זאת אומרת אסור להתאמן? להתאמן זו העבודה שלי.

הוא שאל אם אני רוצה שיכתוב לי שמירת היריון. אמרתי - ממש לא. אבל בואו נעמיק רגע. מה זאת אומרת "לא להתאמן"?

הוא כמובן לא ידע מה אני עושה בפועל בסטודיו, אז התחלתי להיות ספציפית. אסור להעלות דופק? אסור להרים משקלים? אסור לקפוץ, לרקוד? על רוב הדברים האלה הוא באמת אסר. אבל שאלתי הלאה - ומה עם מתיחות? עבודה בדופק נמוך? תנועה עדינה עם משקל גוף? מותר להרים אגן? לעבוד עם הרגליים? על כל אלה הוא אמר כן.

לאט לאט, תרגיל אחרי תרגיל, פרטנו ביחד מה מתאים, מה אסור ומה הסיכונים בכל אחד. היה לי חשוב להקשיב לו ובטח שלא לשלול את מה שהוא אומר - חיכיתי וציפיתי להיריון הזה זמן רב, וידעתי שאני לא מוכנה לסכן אותו אפילו לשנייה. אבל גם הבנתי שהכוונה שלו הייתה לשמור עליי - רק שהוא לא באמת ידע מה קורה בסטודיו, אילו תרגילים אני עושה ועל מה אני עובדת.

כשעברנו ביחד על הכל, הבנו שאין שום מניעה להמשיך לתרגל יוגה ופילאטיס, אבל שריקוד ואימוני כוח פחות מתאימים לתקופה הזו. והמשכתי להתאמן עד יומיים לפני הלידה.

אז מה עושים עם זה?

בפעם הבאה שרופא/ה או פיזיותרפיסט/ית אומרים לכם "רק ככה ולא אחרת" - זה כנראה מגיע ממקום אמיתי של דאגה, ולפעמים מניסיון עם מטופלים אחרים שנפגעו. אבל אל תפחדו לשאול שאלות, להיות ספציפיים, ולהבין באמת מה עומד מאחורי ההנחיה. כי לרוב מה שמונע מכם אינו סוג האימון - אלא תרגיל ספציפי. וברגע שיודעים בדיוק מה מותר ומה אסור, נפתח עולם שלם של תנועה שבטוח ומועיל בשבילכם, בכל שלב ובכל מצב.