התקרקעות ואיזון - חזרה לעצמנו

הסתיו כבר עוד רגע כאן. הימים מתקצרים, מזג האוויר מתקרר, והגוף שלנו מתחיל להרגיש את המעבר. עבור רבים מאיתנו זו תקופה שמביאה איתה עומס: חזרה לשגרה אחרי החגים, לחץ בעבודה או בלימודים, וגם שינויים רגשיים טבעיים שמגיעים עם העונה.

בתוך כל זה עולה השאלה: איך אנחנו מצליחים לשמור על יציבות פנימית?

כאן נכנסים לתמונה שני מושגים חשובים התקרקעות ו־איזון.

מהי התקרקעות?

התקרקעות היא היכולת להתחבר לרגע הזה ולבסיס הפיזי שלנו.

דמיינו עץ. ככל שהשורשים שלו עמוקים יותר, כך הוא יציב גם מול רוחות חזקות. כך גם אצלנו: כשאנחנו מוצאים את ה"שורשים" שלנו, אנחנו מרגישים יותר נוכחים ופחות מוצפים או נידפים ברוח.

התקרקעות יכולה להתבטא בדרכים פשוטות:

• מגע מודע של כפות הרגליים ברצפה.

• נשימות עמוקות שמחזירות אותנו פנימה.

• תנועה איטית ומודעת שמזכירה לנו שהגוף הוא הבית שלנו.

גם בשיעורי פילאטיס וגם ביוגה אפשר לחוות התקרקעות, דרך החיבור למזרן, העבודה מתוך המרכז, והיכולת להיות ברגע עם כל תנועה קטנה.

מהו איזון?

איזון הוא לא "קו ישר" מושלם. הוא הרבה יותר דינמי. תנועה מתמדת בין קצוות. אנחנו חיים בין עשייה למנוחה, בין חוץ לפנים, בין נתינה לאחרים לבין הקשבה לעצמנו.

איזון אמיתי הוא היכולת לזהות מתי אנחנו נוטים יותר מדי לכיוון אחד ולהחזיר את עצמנו למרכז. לפעמים זה אומר לתת עוד שעה של שינה, לפעמים זה אומר להזיז את הגוף למרות העייפות.

בגוף שלנו האיזון בא לידי ביטוי כל הזמן: כשאנחנו עומדים על רגל אחת, כשאנחנו עוברים מתנוחה לתנוחה, וגם כשאנחנו מתמודדים עם שינויים במרחב. בדיוק כמו באימון, כך גם בחיים. איזון מתפתח מתוך תרגול יומיומי.

איך מתרגלים את זה ביומיום?

• בוקר עם קרקע: להתחיל את היום בעמידה יציבה, כפות רגליים על הרצפה, 3 נשימות עמוקות.

• עצירה מודעת: גם באמצע יום עמוס: לקחת חמש דקות לעצום עיניים, לנשום, לשחרר.

• תנועה מודעת: אין פנאי לאימון שלם? גם מתיחה קלה או טיול קצר רומזות לגוף שאנחנו כאן בשבילו.

• מפגש עם טבע: דשא, חוף הים, הליכה יחפה על אדמה. אלו דרכים עוצמתיות להרגיש יציבות.

• הקשבה פנימית: לשאול את עצמנו: "מה אני באמת צריך עכשיו?" התשובות יכולות להיות מנוחה? מים? שיחה טובה?

לסיכום

התקרקעות ואיזון אינם יעד סופי אלא מסע מתמשך. בכל פעם שאנחנו עוצרות, נושמות, ומכוונות את עצמנו מחדש – אנחנו מתקרבות יותר אל המרכז שלנו. הקרקע תמיד שם, מחכה שנחזור אליה.

בפעם הבאה שתמצאי את עצמך בסערה- נסו להזכיר לעצמכם: כמו עץ יציב עם שורשים עמוקים, גם אתם יכולים לעמוד איתנים, להתכופף קצת כשצריך, ולחזור לעמוד זקופים.