האיזון העדין בין גוף ונפש

בעידן שבו אנחנו חיים, האינטנסיביות, המירוץ, העומס והמציאות ההזויה שממשיכה להפתיע במדינה כמו שלנו, הגוף והנפש כמעט תמיד חווים דברים שונים, בקצב שונה. המוח רץ קדימה, חושב על “מה עוד צריך להספיק”, בזמן שהגוף לפעמים רק מבקש שנקשיב לו. האיזון בין השניים הוא ממש תנאי לחיים יציבים, רגועים ובריאים יותר, וזה בדיוק מה שאפשר לטפח דרך תנועה מודעת, נשימה והתקרקעות.

שיעור קצר בפיזיולוגיה

בגוף שלנו פועלות שתי מערכות עצבים עיקריות:

• המערכת הסומטית - אחראית על תנועה רצונית. כשאני מחליטה להרים רגל, לפתוח יד, לעלות לגשר, היא זו שאחראית להוצאה לפועל של הפעולות.

• המערכת האוטונומית - עובדת כמו טייס אוטומטי, בלי שנחשוב על זה בכלל. קצב לב, נשימה, עיכול. המון דברים שמתרחשים מאחורי הקלעים.

• 
  

בתוך המערכת האוטונומית יש שתי “מצבי הפעלה” מרכזיים:

מערכת	תפקיד
המערכת הסימפתטית	מצב הישרדות. Fight / Flight. דופק עולה, נשימה מואצת, הגוף מתגייס לפעולה.
המערכת הפרא־סימפתטית	מצב ריפוי והתאוששות. Rest / Digest. עיכול עובד, נשימה עמוקה, המערכת החיסונית פנויה.

היומיום שלנו דוחף אותנו יותר מדי זמן לסימפתטית - גם אם אנחנו יושבים מול מחשב ולא בורחים מטורף כמו האדם הקדמון. וזה מה שיוצר שחיקה, דריכות יתר, עייפות שלא באמת עוברת.

אז מה בעצם מרגיע את מערכת העצבים?

בואו נתחיל במה לא לעשות: להתבטל, להימנע ולהכחיש לא יפתור כלום. זה אמנם כיף לרבוץ מידי פעם מול הטלויזיה או לגלול בטלפון, אבל עבודה אמיתית היא עבודה פנימית- לעבור באופן מודע למצב פרא־סימפתטי.

אפשר לגרום לזה לקרות פיזית דרך:

• נשימה איטית דרך האף (הוצאה ארוכה יותר מהשאיפה)

• תחושת משקל לשבת עם כפות רגליים יציבות על הקרקע, להרגיש את הרצפה

• מגע יציב על הבטן, בית החזה, או חוליות הגב התחתונות

• תנועה איטית ומודעת פילאטיס, יוגה, הולכה עדינה של משקל מצד לצד

• ארגון מבט רחב להסתכל רחב, לא בתוך מסך / טלפון

• התקרקעות - Grounding פשוט לפגוש את הסביבה. להרגיש רצפה. להיות נוכחים.

כל אלה גורמים למוח להבין: “אנחנו בטוחים. אפשר להרפות.”

התקרקעות

להתקרקע (grounding) גורם לתדר עצבי שמחזיר למוח תחושת נינוחות. זו פעולה שהופכת אותנו להיות נוכחים ובשליטה על הסיטואציה. הרבה פעמים נראה אנשים שונים מאיתנו, אבל גם את עצמנו, "מעופפים", שחכנים, מעין "אסטרונאוטים" ומרגיש שאנחנו חייבים לחזור להיות עם רגליים על הקרקע. אכן, פעולה שכזו תחזיר לנו את תחושת השליטה והחיבור. גם בסטודיו, בייחוד ביוגה, אנחנו דואגות להזכיר כמה חשובה ההתקרקעות. כמה בלעדיה קשה לצמוח ולהחזיק את עצמנו מאוזנים. אנחנו מזכירות יחד לפרוס את כפות הרגליים על המזרן, לנשום ולהתחבר לרגע.

אז איך מתקרקעים?

• עומדים יחפים על רצפה

• מרגישים את המשקל נמס מטה

• שמים לב מה מרגיש יציב כרגע?

איך זה נראה בחיי היומיום?

לא רק באימון.

• לפני פגישה חשובה? נשמו שתי נשימות יזומות, כפות רגליים אל הרצפה.

• בזמן הליכה- נסו לאזן את הנשימה עם קצב ההליכה.

• לפני שינה- הניחו יד אחת על בית החזה, ויד אחת על הבטן, נסו לנשום ולהנמיך ווליום פנימי.

כשאנחנו מתחילים לתת מקום לבריאות הנפשית כשותפה שווה לגוף, דברים מתחילים להתאזן. לאט־לאט מתרחב המרחב שבין תגובה אוטומטית לבחירה מודעת, וההבנה שלנו את עצמנו מתעצמת.