היום בבוקר הלכתי לתרגל יוגה, לאחרונה אני מתרגלת יותר כי אני מרגישה שהנפש שלי צמאה לזה.
בסוף כל תרגול יוגה (לא רק אצלנו בסטודיו..) עוצרים ואומרים תודה. תודה לגוף, תודה על הזמן, תודה ליוגה ותודה על הזכות בכלל לתרגל.
הוקרת התודה הזאת תמיד מזכירה לי ששום דבר הוא לא מובן מאליו, אבל בחודש האחרון אנחנו מבינים את זה יותר מתמיד...
מאז יום שבת ה-7.10 החיים של כולנו נעצרו בבת אחת. כולנו גילינו שלקום בבוקר זאת זכות.
החלטתי שהחודש את הבלוג שלי אקדיש כדי להגיד תודה. תודה על מה שיש. אנחנו לא תמיד מעריכים את הדברים שנראים כמובנים מאליהם.
לקום לעבודה מרגיש לנו כמו עוד מטלה, לקחת את הילדים לבית ספר זאת משימה מורכבת, להתאמן זה רק כדי לשמור על הגוף חזק ובריא.
עכשיו אנחנו מצליחים להבין כמה שזה לא נכון!
אני מודה היום על כך שאני עובדת, אני שמחה על השעות הארוכות בסטודיו במיוחד כשאני איתכם.
אני שמחה כשאני שומעת את קולות הילדים בגן הצמוד אלינו, שעד לפני כמה ימים הרגישו מעצבנים אולי או לא מתאימים.
אני מחכה לנוע במהלך היום ולתת לראש שלי לא לחשוב על מה שקורה בחוץ, גם אם זה רק לקצת.
היום התנועה מבחינתי חשובה יותר בשביל הנפש מאשר לגוף הפיזי.
עכשיו כשאנחנו שקועים כל היום מול החדשות אנחנו זקוקים לניתוק הזה גם אם הוא רק לשעה.
אני רוצה להודות על הזכות שיש לי אתכם, על שאתם מגיעים להתאמן איתנו ומחממים לנו את הלב בכל יום מחדש.
וזה לא משנה אם כרגע אתם מתאמנים מהסטודיו או מהזום, אם אתם בכלל במילואים ואולי אתם פשוט בבית ורק מדברים איתנו בטלפון. המחשבה עליכם מחזקת אותנו במיוחד בתקופה הקשה הזאת.
אני מקווה שכולכם מצליחים לעבור את התקופה הזאת עם מעט שפיות לפחות כמה שאפשר, ושאתם מצליחים למצוא את רגעי הניתוק האלה גם אם זה בדרך אחרת.
חשוב לי שתדעו שאני כאן עבור כל אחד ואחת מכם, גם לשיחה על מה שיושב לכם על הלב ולא רק לאימון.
תודה עליכם.
Comments